האנגלים קיבלו עליהם את קנוט הדני כמלך, אך הוא לא הסתפק בכך, וראה לעצמו צורך לקנות את לב העם. בעיני פשוטי העם הוא היה אחראי למלחמה שקרעה את אנגליה בעשורים האחרונים, והוא התאמץ מאוד להראות לנתיניו שהוא יותר אנגלי מהאנגלים.
נישואיו לאלמנת את'לרד, אשר התחילו כצעד פוליטי גרידא לחיזוק מעמדו של המלך החדש, הפכו עם השנים לשותפות עוצמתית בין בני הזוג, כאשר אֶמָה מנורמנדיה לוקחת על עצמה יותר ויותר סמכויות שלטוניות. קנוט תרם סכומים נאים ואדמות לכנסייה, וראשי הכנסייה היו במעגל הפנימי של יועצי המלך. בתמורה הכנסייה תמכה בשלטונו, וראתה בו נוצרי אדוק למופת.
ב-1020 הורה קנוט להקים כנסייה בקרבת המקום בו התרחש קרב אשינגדון, הקרב האחרון בו ניצח את אדמונד. מטרתו היתה להראות את הכבוד שהוא רוחש לגיבוריה של אנגליה ולעבר המפואר של הממלכה, תוך כדי חיזוק הקשר עם הכנסייה.
ב-1027 עלה קנוט לרגל לרומא, כדי להשתתף בהכתרתו של קונרד ה-2 לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. הדבר חיזק את תדמיתו החיצונית כמלך אנגלי חזק, כמו גם את תדמיתו הפנימית כנוצרי אדוק, והביקור הניב גם הסכמים בינ"ל חדשים לגבי מעמדם של עולי רגל אנגלים בדרכם אל רומא ובחזרה בדרכיה של האימפריה.
קנוט שאף להציג המשכיות מהשלטון הישן לזה שלו. בנוסף לנישואיו לאלמנת המלך הקודם וקשירת קשרים עם הכנסייה, הוא פעל להשאיר את הסדר הישן על כנו. שיטת המחוזות לא שונתה, וכך גם מערכת המשפט המקומית – נקודת הממשק העיקרית של האוכלוסיה האזרחית עם השלטונות.
כשעלה לשלטון ב-1018, הבטיח קנוט שאנגליה תמשיך להתנהל ע"פ חוקיו של אדגר השלו, ובכך למעשה אישרר את החלטותיהם של קודמיו בתפקיד. ראשי הכנסייה סייעו למשטר החדש לנסח ספר חוקים חדש, שלמעשה לא היו בו הרבה חידושים, והוא היה אוסף מספרי חוקים ישנים. ספר חוקים זה שימש את אנגליה גם לאחר הכיבוש הנורמני.
ספר החוקים נכתב בשתי גרסאות, האחת עבור המחוזות הדנים במזרח אנגליה, והשניה ליתר המחוזות. ההבדלים שיקפו את המנהגים והתקנות המקומיים שרווחו בכל צד של הממלכה. בנוסף, ספר החוקים פירט לראשונה את זכויות המלך, שהיו מעורפלות עד אותו זמן. ככל הנראה, אצילים רבים פעלו כסמכות העליונה במחוזותיהם, וקנוט ביקש להזכיר להם שהכתר הוא מקור כוחם, והכתר יכול לקחת את הכח הזה בחזרה.
קנוט היה מוקף באנשי שלומו, שנשאו אותו על כתפיהם לכס השלטון, וכעת ציפו לתמורה הולמת. בשנותיו הראשונות בשלטון, קנוט הציב את מכריו הדנים בעמדות מפתח בחצר המלכות (ולא ברמה המקומית, כאמור), ואלה היו לידיו ולאוזניו בכל הנוגע לניהול הממלכה. עם השנים, כאשר יועציו הדנים פרשו או מתו, החליפו אותם נאמנים אנגלים.
שני היועצים הבכירים ביותר בסוף שנות ה-20 היו לאופריק Leofric ממרסיה, וגודווין Godwin מסאסקס. שני אלה היו מוקד הכח שמאחורי כס המלכות עד מותו של קנוט ב-1035, ולאחר מכן היתה להם השפעה מכרעת על קרב הירושה. בין שני היועצים ומשפחותיהם התפתחה עם השנים יריבות מרה, אשר פילגה את אנגליה והביאה בסופו של דבר לכיבוש חיצוני נוסף.
לאופריק היה בנו של אציל משבט הוויסה, וקנוט מינה אותו לרוזן מרסיה (התואר 'רוזן' Earl הובא לאנגליה ע"י הדנים, והחליף בהדרגה את תארי האצולה האנגלו-סקסים) לאחר שאחיו הגדול צידד באדם הלא נכון ושילם על כך בחייו. גודווין היה מיועציו של קנוט עוד ב-1016, וזכה להערכתו של המלך. ב-1019 הוא מונה לרוזן אסקס, כהוקרה על פועלו למען קנוט. הוא אפילו נשא לאישה בת משפחה של המלך, לאחר מפגן נאמנות מרשים במסעו של קנוט לדנמרק.
תרומה משמעותית של קנוט לאומה האנגלית היתה הקמת הצבא הסדיר הראשון בתולדותיה. כאשר עלה לשלטון, היתה לקנוט פלוגה של לוחמים מקצועיים לצרכיו, אך הדבר בלט ופעל כנגד מטרתו של קנוט להתקבל כמלך אנגלי. לפיכך החליט להקים יחידות סדירות בכל מחוז, שיהוו את גרעין הכח המגן (בנוסף ליחידות שגויסו לפי צורך). מאות ספינות החזירו את לוחמיו הויקינגים של קנוט לסקנדינביה בתום המלחמה, אך עשרות בודדות נותרו באנגליה והפכו לגרעין חיל הים המלכותי.
כמובן שצבא סדיר מצריך משכורות והשקעה קבועה בציוד. קנוט מצא באנגליה את אחת ממערכות המיסוי היעילות ביותר בעולם, וניצל מיסים קיימים כדי לממן את השירות החדש לאזרח. בין היתר, הוא השתמש במס שנתי שהטיל את'לרד החל ב-1012, אשר נועד לגייס כסף לתשלום דמי הפרוטקשן התקופתיים לויקינגים. המס המשיך ונגבה למורת רוחם של האנגלים, עד ביטולו ב-1052.
שלטונו של קנוט אופיין בשנות שקט, יציבות ופריחה כלכלית. לראיה, הכרוניקה האנגלו-סקסית לא מזכירה כמעט שום אירוע בשנותיו של קנוט, וכך גם מקורות היסטוריים אחרים. יוצא דופן אחד הוא קרב קולדסטרים ב-1018, בו כבשה ממלכת סקוטלנד שטח מסוים מידיו של רוזן נורת'אמבריה, וגבולה המזרחי של סקוטלנד נקבע סופית בנהר טוויד. למרות כיבוש זה, מלכי הצפון המשיכו להעלות מס לממלכת אנגליה. ב-1027 עלה קנוט צפונה לבקר את המלך הסקוטי וקיבל ממנו וממלכי האזור שבועת נאמנות.
אנגליה לא היתה תמיד בראש מעייניו של קנוט. ב-1019 מת אחיו הארלד ה-2, מלך דנמרק, וקנוט שט בחזרה לארצו כדי לתפוס את השלטון גם שם. בהיותו שם, שלח קנוט מכתב לעם האנגלי, בו הוא מסביר שמטרתו במסע לסקנדינביה היא להגן על אנגליה מפני איומים ויקינגים עתידיים, חלק מהתעמולה של ראשית ימי שלטונו. לאחר שביסס את שליטתו באזור, הותיר שם על כס המלכות את אחד מבניו הרת'קנוט Harthacnut (בנה של אמה מנורמנדיה) כנסיך דנמרק, וחזר לאנגליה.
עד 1028 הרחיב וחיזק קנוט את האימפריה שלו, ונחשב למלך אירופאי מהשורה הראשונה. מעמדו נתן לאנגלים שליטה על הפתח לים הבלטי ועל המסחר שעבר בו, כמו גם לים הצפוני. שטף הפיראטים הויקינגים נחסם, מה שאיפשר מסחר בינ"ל פתוח ויציב. בדומה לגוש היורו של ימינו, קנוט איחד את המטבעות בכל חלקי האימפריה וקבע תקן אחיד למשקלם, צעד אשר הקל על המסחר מאוד. האנגלים הכירו בערכו של מלכם הדני, וכנראה הבינו שהמצב עדיף בהרבה על מה שהיה לפניו.
קנוט זכור לטובה כאחד המלכים האפקטיביים ביותר שידעה אנגליה. מי שהחל ככובש בראש צבא ויקינגי, השכיל לקנות את לב העם ולקשור קשרים פוליטיים מוצלחים, והעלה את אנגליה על דרך המלך. עם זאת, האימפריה של קנוט לא האריכה ימים. כבר ב-1033 תפס מגנוס, מצאצאי אולאף טריגבאסון, את השלטון בנורווגיה, ועם מותו של קנוט ב-1035 החל קרב ירושה שקרע את האימפריה לגזרים.
מפת האימפריה של קנוט בשיא עוצמתה (שנת 1030)
