ב-1014 נראה היה שאת'לרד סיים את חלקו העגום בהיסטוריה של אנגליה, ושמלחמות האנגלים בויקינגים הדנים הגיעו אל קיצן המר. את'לרד, כזכור, נמלט לנורמנדיה מאימת סווין זקן-המזלג וצבאו, ובכך איבד את כתר אנגליה. סווין הספיק למלוך זמן קצר מאוד בטרם מת במפתיע, ובנו הצעיר קנוט ירש את אנגליה, בעוד אחיו הבכור זכה בממלכה הדנית.
קנוט מתואר (במסמך שנכתב 200 שנה אחרי מותו) בתור גבר גבוה וחזק במיוחד, הגבר הנאה ביותר בממלכתו מלבד אפו הצר והמעוקל, בעל גוון עור בהיר וראש מלא שיער, ובעל ראייה טובה בצורה יוצאת דופן.
אצילי מרכז אנגליה החליטו שעדיף להם אידיוט אנגלי כמלך מאשר לוחם דני, אולי משום שביקשו לשלוט בחצר המלוכה. לפיכך הם החליטו שמגיעה לאת'לרד הזדמנות נוספת. משלחת אצולה שביקרה אצל את'לרד בנורמנדיה חזרה עם בנו אדמונד ומכתב לעם האנגלי, אשר בו הבטיח לשמור אמונים לעם, לתקן את העוולות ולמחול על כל חטא שנעשה. זהו אחד המסמכים הראשונים בהיסטוריה האנגלית אשר בהם מתחייב המלך לקשר עמוק עם עמו, ובעתיד קשר זה יבשיל לכדי מונרכיה חוקתית.
כבר באפריל 1014 נחת את'לרד בראש צבא על חופי אנגליה. הוא הפגין החלטיות יוצאת-דופן, אולי בגלל השפעת אדמונד (שייקרא לימים "איירונסייד", על שום גבורתו בשדה הקרב). הם התקדמו צפונה לכיוון קנוט וצבאו באזור לינקולנשייר.
למרות היתרון הלוגיסטי של קנוט והצבא הדני, כאשר הגיע הצבא האנגלי הוא החליט שלא להילחם. לוחמיו הדנים נסוגו לספינותיהם והשאירו, את האנגלו-דנים שתמכו בהם לגורלם. לצערם של האחרונים, את'לרד לא היה מלך רחום וחנון.
קנוט שט דרומה עם ספינותיו עד לאזור סנדוויץ'. הוא לקח בני ערובה אנגלים, דרש וקיבל כופר של 21,000 פאונד. עם אוצר זה הוא וצבאו שבו לדנמרק, לא לפני שהטילו מומים בבני הערובה. בדנמרק הציע קנוט לאחיו הבכור האראלד ה-2 לחלק ביניהם את המלוכה, אך האראלד לא שש לרעיון. במקום זאת הוא מינה את קנוט לראש צבא פלישה חדש שיכבוש מחדש את אנגליה.
קנוט ארגן את הצבא החדש, תוך יצירת בריתות עם לוחמים דנים ידועים שהצטרפו אליו עם חבורותיהם. ב-1015 חזר במלוא כוחו לאנגליה, ונתקל שם באותה הגנה חלשה שהכיר. בזמן שחלף היה את'לרד עסוק יותר בנסיון לבסס מחדש את שלטונו, מפאת הפלגנות הפנים-אנגלית, מאשר בהכנת אנגליה לפלישה הדנית הבאה.
לשם הדוגמה, כאשר גיסו של נסיך הכתר אדמונד, האציל אדריק סטראונה Eadric Streona ממרסיה, לקח את החוק לידיו והוציא להורג על דעת עצמו שני אצילים ממוצא דני שסייעו לצבא הפולש, גיבה אותו את'לרד. למעשה, המלך תפס את אדמותיהם של הנידונים למוות וכלא את נשותיהם. אדמונד הגיב בזעם להפגנת הכח החצופה, שחרר את אחת הנשים, נשא אותה לאישה, הגיע לאזור חמשת המחוזות הדנים במרכז אנגליה, והכריז על עצמו כשליט המקום.
לפתחו של התוהו-ובהו האנגלי נחת כאמור בקיץ 1015 צבאו הענק של קנוט, עם כ-10,000 חיילים. בזמן שהדנים החלו בכיבוש דרום אנגליה, האנגלים רק החלו לארגן את כוחותיהם. ע"פ הכרוניקה האנגלו-סקסית, את'לרד נפל למשכב, והאחריות לגורל הממלכה נפל על כתפיהם של אדריק ואדמונד, אשר שמו בצד את חילוקי הדעות ביניהם לצורך הישרדות אנגליה. אדריק ריכז את חיילי מרכז אנגליה, ואדמונד את כוחות הצפון. בשלב מסוים אדריק החליט שלא יחיה בממלכה תחת מרותו של אדמונד יריבו, וניסה להתנקש בחיי יורש העצר. כאשר הנסיון לא צלח, הוא לקח את כוחות מרסיה ו-40 ספינות, וערק לצד הדני.
חולשתם של האנגלים הותירה להם מעט מאוד ברירות. הדנים (בחיזוק כוחותיו של אדריק) התקדמו צפונה עקב בצד אגודל, ובכל מקום אליו הגיעו, שילמו האנגלים לפולשים כופר בכסף ואספקה על מנת להציל את עורם. אדמונד נסוג לעמדה ממנה יוכל להשיב מלחמה, וריכז את כוחותיו תוך גיוס אצילי נורת'אמבריה ומזרח אנגליה, אותם אצילים ממוצא דני שלא צידדו בפולשים. הוא יצא עם צבאו לאזורי מרכז אנגליה על מנת להשתלט מחדש על אדמותיו של אדריק הבוגד, ולחזק את שלטונו הרופף.
קנוט יכול היה להתעמת את האנגלים ישירות במחוזות מרסיה, אך הוא בחר לפצל את כוחותיהם ע"י התקפת החוף המזרחי של אנגליה. אצילי האזור האנגלו-דני לקחו את כוחותיהם וחזרו להגן על ביתם, וכמובן שנאלצו להיכנע לדנים. קנוט הציב אנשים נאמנים לו בתפקידי מפתח באזורים שכבש, חלקם לוחמים דנים וחלקם אנגלים שהתייצבו לצידו.
הקרבות המשיכו אל תוך 1016. הצפון היה הלכה למעשה בידיו של קנוט, וכעת שם את עינו על לונדון. ב-23 באפריל מת המלך את'לרד "הלא-מוכן", ובנו אדמונד איירונסייד נבחר מיד לרשת את כתרו והוכתר ע"י מכובדי העיר. אך בתוך מספר ימים כונסה מועצה בסאות'המפטון שייצגה את מרבית שטחי אנגליה, ובחרה בקנוט למלך החוקי. מועצה זו כללה בישופים, אצילים, ראשי מנזרים ומכובדים אחרים.
בפני קנוט עמדו עדיין שתי מטרות לביצוע. לונדון הוכיחה את עצמה אגוז קשה לפיצוח (עוד בימיו של אבא סווין), ואדמונד, שעזב את העיר בינתיים, עדיין עמד על שתי רגליו. אדמונד ניצב בפני בעיה חמורה שבעתיים. הוא היה חייב להוכיח לעם שהוא המלך הטבעי של אנגליה, ושהוא האדם שיגן עליהם מפני הפולשים האכזריים.
בחודש מאי הטיל קנוט מצור על העיר. הוא הציב ספינות במעלה התמזה כדי לעצור כל ספינה שתנסה להתקרב לעיר ממערב, והכין את צבאו לשהייה ממושכת. אדמונד מצידו הגיע לאזור ווסקס, שקיבל אותו בברכה, ושם גייס לוחמים נוספים כדי לחזק את צבאו.
קנוט לקח חלק מצבאו ודלק אחרי אדמונד. הכוחות נפגשו באזור פנסלווד Penselwood לסדרה של חמישה קרבות. אדמונד הפגין אומץ רב ומנהיגות למופת, והרוויח ביושר את הכינוי Ironside. הוא הראה ללוחמים האנגלים שניתן לנצח את הדנים האימתנים, מה שנחשב במשך 30 שנה ללא-אפשרי.
לצערו של אדמונד, נצחונותיו לא הכריעו את הדנים, וקנוט נסוג עם שארית לוחמיו למצור על לונדון. אדמונד איגף אותם ותקף את צבא המצור מכיוון טוטנהאם בהפתעה. המתקפה הצליחה לשבור את המצור, והדנים נסוגו לאזור קנט.
מחיר הנצחונות של אדמונד היה כבד, והוא לא יכול היה לנצל את המומנטום כדי להנחית על קנוט מכה ניצחת. אדמונד נאלץ לחפש לוחמים טריים שיתפסו את מקומם של הנופלים. קנוט מצידו החל להילחץ, כאשר תדמיתו ותדמית צבאו האימתני החלה להיסדק ולהתפורר לנגד עיניו, והוא החליט לתקוף את לונדון. תקוותו היתה למנוע מאדמונד אספקה קריטית, אבל בקרב היתה ידו של אדמונד על העליונה, והדנים נסוגו אל ספינותיהם.
קנוט תכנן לפשוט על אזור מזרח אנגליה על מנת להצטייד באספקה חדשה, אבל צבאו של אדמונד עקב אחריו ותקף את הדנים בסביבות אוטפורד Otford אשר בקנט. הדנים החבולים ממילא הוכו שוב שוק על ירך, וקנוט נמלט אל האי שפי Isle of Sheppey, ממזרח ללונדון.
בנקודה זו עשה אדמונד מעשה חמורוּת, ואולי אפילו מעשה אהבלוּת. אדריק סטראונה ולוחמיו שוב החליטו להחליף צד, ואדמונד קיבל אותם בחזרה לשורותיו, אולי בגלל המחסור בידיים לוחמות. ייתכן והיתה זו מזימה מתוכננת מראש של אדריק וקנוט.
הקרב המכריע התרחש ב-18 באוקטובר 1016 בקרבת אשינגדון Ashingdon (אסקס). הדנים תפסו גבעה נמוכה, והאנגלים תקפו אותם בשלוש שורות. ברגע הקריטי ביותר, נטש אדריק עם לוחמיו את המקום וברח, והשאיר את אדמונד עם צבא מבולבל ומפוחד. התוצאה היתה טבח באנגלים, ורבים ממנהיגי ומצביאי אנגליה נפלו באותו יום, כולל אולפקיל הזכור לטוב.
אדמונד הצליח להימלט לגלוסטר במטרה להקים צבא חדש, אבל אדריק איכשהו שכנע אותו לשאת ולתת עם קנוט. הדנים אמנם ניצחו, אך מצבם לא היה מזהיר, וזו היתה הזדמנות להגיע להסדר. המו"מ הניב הסכם בו קיבל אדמונד את ווסקס, בעוד קנוט שולט ביתר אנגליה, כולל לונדון.
שבועות אחדים לאחר מכן, ב-30 בנובמבר, מת אדמונד. ייתכן שנפצע אנושות בקרב, וייתכן שנרצח, לעולם לא נדע. השלטון על הממלכה כולה היה עתה בידי קנוט הגדול. בהסכמת אנשי ווסקס, קנוט הוכתר למלך ע"י הארכיבישוף מקנטרברי בלונדון ב-1017.
קנוט החל כעת במאמצים לשקם ולייצב את ממלכתו החדשה. מצד אחד היה עליו לפצות את נאמניו ולהרעיף עליהם טובות הנאה, אך מצד שני היה עליו להוכיח להמונים שהוא המלך הראוי, וטובת העם לנגד עיניו. פעולתו הראשונה היתה להעלים כל טוען אפשרי לכתר. אחיו הצעיר של אדמונד, אדוי Eadwy, נמלט לנורמנדיה, אך ידו הארוכה של קנוט השיגה אותו שם והוא נרצח. שני בניו הרכים של אדמונד נשלחו לדודו של המלך בשוודיה לשם "הגנתם".
הבאים ברשימה היו אצילים שלא ראו עין בעין עם שליטם החדש. ביניהם היה גם אדריק סטראונה, אשר ניסה לטעון שרצח את אדמונד עבור קנוט, אבל הפעם מזלו אזל. ראשו הופרד מגופו והושם על מוט מחודד, לתצוגה.
קנוט נשא לאישה את אלמנתו של אדמונד ז"ל, אמה Emma מנורמנדיה. לצורך כך הוא זנח את אשתו האנגלית ו-2 ילדיו, והם הפליגו לסקנדינביה. מעבר לביסוס הלגיטימיות של המלך החדש, מטרת הנישואין היתה גם חיזוק הקשרים עם נורמנדיה, שנשלטה ע"י אביה של אמה, הדוכס רישאר. מבחינת הכנסיה, קנוט היה נוצרי טוב (לבטח טוב יותר מאביו), וקנוט טיפח את יחסיו עם ראשי הכנסיה בשנות שלטונו.
ב-1018 יצא קנוט למסע צבאי אחרון, כאשר בלם כח של 30 ספינות ויקינגיות שהתכוונו לפלוש לאנגליה. לאחר מכן הוציא סכום נכבד של 72,000 פאונד מאוצר הממלכה (ועוד 10,500 מתושבי לונדון) ושילם ללוחמיו ברוחב יד לפני שחזרו ברובם לדנמרק. כח של 40 ספינות נשאר באנגליה כחיל מצב.
קנוט כינס את ראשי הכנסיה והאצולה באוקספורד, ושם הוכרז כי אנגליה תחיה תחת חוקיו של אדגר השלו, וכי קנוט הוא ממשיכה הישיר של שושלת מלכי ווסקס. האנגלים הכירו ביתרונות של מלך חזק, גם אם הוא כובש זר, על פני שלטון אנגלי רפה ומלא חולשות. תחת שלטונו של קנוט נשמו האנגלים סוף סוף לרווחה, כאשר פלישות הויקינגים פסקו, ואנגליה החלה אט אט להשתקם. היה זה שחר חדש לאומה האנגלית.
