תיאור
המאורעות עד אמצע המאה ה-10 דורש היכרות עם שבע הממלכות האנגלו-סקסיות, ואני ממליץ
לקוראים להיעזר במפת האי הבריטי על מנת למצוא את המקומות המוזכרים ולחוש את גודלה
האמיתי של כל ממלכה.
המלך
איידה
Ida היה האנגלי הראשון שישב על כס המלכות של הממלכה הקלטית ברניקיה Bernicia,
לחופה הצפוני-מזרחי של אנגליה. מעט מאוד ידוע על חייו ופועלו, אבל ע"פ מעט
הרישומים ששרדו הוא מלך בשנים 547-559, וייסד את שושלת ברניקיה אשר ממנה יצאו
מלכים אנגלו-סקסים רבים. הוא גם אחראי לבניית מצודת במברה bamburgh
המרשימה
בצפון מזרח
אנגליה. מדרום לברניקיה ישבה ממלכה קלטית-לשעבר קטנה בשם דיירה Deira,
אשר נשלטה ע"י אנגלים החל מ-581. לאחר מותו של מלך דיירה ב-616, נכדו של
איידה את’לפרית’ Æthelfrith שלט בשתי
הממלכות ואיחד אותן לממלכה אחת גדולה וחזקה - נורת’אמבריה.
שאיפתו של כל שליט היתה להרחיב את גבולות השפעתו, וכיבושים נעשו לרוב על חשבון
האוכלוסיה הבריטונית והממלכות הקלטיות הותיקות. בשיא כוחה השתרעה נורת’אמבריה
מאדינבורו בצפון ועד נהר האמבר Humber ונהר מרזי Mersey בדרום.
במזרח
האי התיישבו אנגלים רבים, בעיקר מפני שמדובר באזור בעל אדמות פוריות (מחוזות
נורפוק Norfolk וסאפוק Suffolk של
ימינו), וממלכת
איסט-אנגליה נוצרה כבר ברבע השני של המאה ה-6 ע"י המלך והה Wehha ובנו
וופה Wuffa.
הממלכה היתה עשירה יחסית ויציבה, ושמרה על עצמאותה במשך כמעט 300 שנים.
ממלכה
נוספת שייסדו האנגלים היתה מרסיה. זו היתה ממלכה שחיברה מספר רב של קהילות חקלאיות,
וגבולותיה היו נהר האמבר בצפון, ויילס במערב, נהר התמזה בדרום ואיסט-אנגליה במזרח.
ממלכה זו, שנהר טרנטTrent חוצה
אותה באלכסון, שופעת באדמות פוריות וכרי דשא לגידול חיות משק. בפינה הדרום-מזרחית
של מרסיה שכנה העיירה הרומית לונדיניום, לימים לונדון, שעליה עוד נשמע רבות.
בקצה
הדרום-מזרחי של האי הבריטי נמצאה ממלכת קנט, אשר נוסדה ככל הנראה בסוף המאה ה-6.
באזור זה (כולל האי וייט) התיישבו בעיקר היוטים, וממלכת קנט פיתחה תרבות ייחודית
בשלב מוקדם. כמובן שגם הקרבה לממלכת הפרנקים מעבר לתעלה תרמה למגוון ולניגוד.
בממלכה התפתחו תרבות שלטון מסודר ומסורת ירושת הכתר כבר בראשיתה, והיא נהנתה
מיציבות ושגשוג. כבר בסוף המאה ה-6 החלה קנט להנפיק מטבעות ע"פ המודל הפרנקי.
עם השנים איבדה קנט את יתרונה היחסי בקרבתה ליבשת, כאשר ממלכות אחרות החלו לקיים
קשרי מסחר ישירים עם הפרנקים, והממלכות החזקות שסביבה החלו לאיים עליה.
ממלכה
אחת שעליה יכלה קנט להשפיע במשך דורות היתה שכנתה הקטנה אסקס (מלשון "הסקסונים
המזרחיים"). אסקס תפסה את השטח המצומצם שבין איסט-אנגליה מצפון, מרסיה ממערב
וקנט מדרום. אסקס כללה את לונדון עד התקופה בה מרסיה התחזקה והשתלטה על האזור. כבר
ב-527 מלך אסקווין Æscwine על אסקס, וב-604 קיבל עליו המלך
סאברט
Sæberht את עול הנצרות, מוקדם יותר ממלכים אחרים ברחבי
בריטניה.
ממלכת
סאסקס (מלשון "הסקסונים הדרומיים") שכנה לחופה הדרומי של בריטניה.
המסורת אומרת שבשנת 477 הגיע לאזור מנהיג סקסוני בשם אילה Ælle עם
שלוש ספינות
ושלושת בניו, כבש למשפחתו שטח אדמה והרחיב אותו בהדרגה. במאה ה-6 התרחבה המושבה
הסקסונית והפכה לממלכה. אין לנו מידע על מלכי סאסקס במשך כמעט 200 שנה, עד המלך
הנוצרי הראשון של הממלכה שעלה לכס השלטון בסביבות 674. סאסקס היא אזור מיוער ברובו,
אשר היה תחום בין קנט במזרח, ווסקס במערב, התעלה מדרום ויערות וילדן מצפון.
בסוף
המאה ה-9 נכתב מסמך נרחב בשם "הכרוניקה האנגלו-סקסית" עבור אחד ממלכי
ווסקס, ולכן יש לנו מידע רב יחסית על ממלכה זו ומקורותיה. בשנת 495 נחת מנהיג
סקסוני בשם צ’רדיץ’ Cerdic בראש שבט ג’וויסה Gewissæ באזור
המפשייר של ימינו עם בנו קונריץ’ Cynric. כמו
קודמו בסאסקס, גם הוא כבש לעצמו שטח והרחיב אותו עם השנים, עד שבשנת 519 הכתיר את
עצמו למלך על ממלכת הסקסונים המערביים, ווסקס. בכרוניקה ישנם
תאורים על קרבות אפיים עם מלכים בריטים של אותו אזור, וקריאת מקומות על שמו של צ’רדיץ’,
אבל רובם כנראה מוגזמים ומטרתם לפאר את המנהיג הקדום. למעשה, צ’רדיץ’ אינו שם
סקסוני אלא בריטוני, וחוקרים מאמינים כי לא נחת באזור עם ספינותיו, אלא היה מנהיג
מקומי שעלה לגדולה, ומשפחתו קיבלה עליה את את התרבות האנגלו-סקסית עם השנים.
לחליפין, ייתכן והיה נסיך וולשי שגורש מארצו, או שאימו היתה בריטית ואביו סקסוני.
מרכזה
של הממלכה שכן באזור דורצ’סטר, ובמקום נמצאו שרידים המעידים על קהילה מעורבת של
בריטים וסקסונים, כלומר ייתכן וההתפשטות הסקסונית באזור היתה בדרכי שלום. הממלכה
גבלה בסאסקס במזרח וכללה את כל השטח שמדרום לנהר התמזה. מצפון ובקצה הדרום-מערבי
של בריטניה נותרו מספר קהילות ושבטים בריטים ששמרו על עצמאותם עד תחילת המאה ה-9
ולא היו חלק מאחת הממלכות הגדולות. על אף התיאורים המפארים בכרוניקה, שנכתבה
בהזמנת אחד
מצאצאיו של צ’רדיץ’, בעשרות שנותיה הראשונות שיחקה ווסקס תפקיד משני לעומת ממלכות
מרסיה ונורת’אמבריה, לפחות עד פלישות הויקינגים אשר טלטלו את המפה הפוליטית לאין
הכר. מחוזותיה של ווסקס מעידים ככל הנראה על שבטים אשר נכנסו תחת כנפי השלטון
המרכזי לאורך עשרות שנים, כמו התהליך שקרה במרסיה.
ע"פ
הכרוניקה, צ’רדיץ’ מת בשנת 534 ובנו ירש אותו. הבן שלט עד 560, ובנו שלו צ’ולין Ceawlin תפס את
מקומו. בתקופתו של הנכד התרחשו כפי הנראה קרבות רבים וממלכת ווסקס התרחבה משמעותית,
על חשבון הקהילות הבריטוניות שמסביבה. תקופה זו היא גם התקופה המיוחסת לארתור, מלך
הבריטונים. ישנה פואמה וולשית מסביבות שנת 600 המזכירה לוחם אגדי בשם ארתור אשר
נלחם בסקסונים האכזרים, ובתקופה זו נקראו ילדים רבים בשם זה, משמע עבור אנשי
התקופה ארתור היה אמת היסטורית. בתקופות מאוחרות יותר שולבה דמותו של ארתור
בסיפורי גבורה וקרבות של הבריטונים והוולשים מול הסקסונים, והאגדה צברה תהודה
והתעצמה.
הממלכה
החזקה ביותר בתחילת המאה ה-7 היתה מרסיה, אבל אנשי מרסיה לא השאירו כמעט כל תיעוד
כתוב, ורוב המידע שיש לנו מגיע מכתביהם של אויביה, ובראשם נורת’אמבריה הצפונית
והגדולה. ראש השושלת של מלכי מרסיה היה צ’רל Cearl, אשר
מלך בה עד שנת 626. הממלכה השתרעה בזמנו על כ-40 או 50 מחוזות קטנים (קהילות) ושטח
של 12,
000 הייד (Hide
- שטח אדמה שיכול לכלכל משק בית למשך שנה), ומכאן כוחה הרב, כלכלית
ופוליטית. הממלכה האנגלית בלעה קהילות בריטוניות תוך כדי התפשטות לכל עבר, והתנגשה
לא אחת עם הממלכות האנגלו-סקסיות מחד ועם ויילס השכנה מאידך. כך למשל שבט הוויסה Hwicce,
אשר שלט בשטח של 7000 הייד, שוכנע לוותר על עצמאותו ולהיות תת-ממלכה של מרסיה, ולהעלות
לה מס. ייתכן והאיום מכיוון דרום (צ’ולין מווסקס שהוזכר קודם לכן ניסה גם הוא
להשתלט על אותם שטחים) נשף בעורפם ועזר להם לקבל את ההחלטה. אנשי הוויסה שמרו על
אוטונומיה יחסית עד המאה ה-8.
מנהיגי הממלכות במאה ה-6 וה-7 נקראו "מלכים" ע"י היסטוריונים מאוחרים יותר, אבל התואר שלהם היה ברטואלדה Bretwalda, שפירושו המילולי הוא כנראה מושל-על, כלומר שליט מרכזי שתחתיו היו שליטי שבטים וקהילות. הדבר מעיד על חברה לא-אחידה, אשר תהליך הפיכתה להומוגנית לא הושלם עדיין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה