לונדיניום, אשר ננטשה לאחר עזיבת הרומאים, היתה עיירה קטנה במקום בו היום נמצא אזור הסיטי, אזור לא גדול על הגדה הצפונית של התמזה. המקום נותר נטוש במשך עשרות רבות של שנים, עד שהאנגלו-סקסים התחילו להתיישב באזור, ובשנות ה-670 כבר היה יישוב קבע קטן באזור צ'ארינג קרוס של ימינו, עם דרכים מסודרות אל מוקדי אוכלוסיה אחרים. כמו ביישובים גדולים אחרים בתחילת המאה ה-8, היישוב גדל והתעבה, וחפירות באזור קובנט גארדן מצאו שרידי דרכים כבושות ותחומות, ועדויות לתחזוקה שוטפת שלהן. למרבית הבתים היתה חזית לרחוב וחצר מאחור. ממצאים מהמחצית הראשונה של המאה ה-8 מעידים על מגוון רחב של בתי מלאכה שעסקו בסיתות אבן, חרושת ברזל, תפירה וטוויה. חומרי הגלם הגיעו דרך מסחר עם ממלכת הפרנקים ועם הגרמאנים. לונדון נמצאת בשפך התמזה, מקום נוח מאוד לסוחרים מהיבשת להגיע בספינה ולהציע את מרכולתם. המספר ההולך וגדל של מבקרים איפשר גם גביית אגרת מעבר, מה שהכניס לקופת השליט המקומי, ולמלך שמעליו, כסף רב. מלכי אסקס נהנו מהמיסים האלה תקופה ארוכה, עד שוולפהיר מלך מרסיה ניצל חולשה זמנית שלהם כדי להשתלט על אזור לונדון בשנת 666.
בימיו של וולפהיר, מרסיה התרחבה והתחזקה, ומרחב השפעתה כלל את קנט ו-ווסקס. ב-674 גייס וולפהיר צבא נאמן על מנת לתבוע את עלבונו של אביו מידי אגפרית' Ecgfrith, בנו של אוסויו מלך נורת'אמבריה. למרות תנאי הפתיחה הטובים נחל צבאו של וולפהיר מפלה, ומרסיה נאלצה להעלות מס לנורת'אמבריה ולוותר על שטח ממלכת לינדזי. המפלה החלישה את שלטונו והשפעתו של וולפהיר, אשר שרד את הקרב. הממלכות הסקסוניות מדרום חדלו לסור למרותה של מרסיה וממלכת ווסקס אף ניסתה לנגוס בשטחה. ב-675 וולפהיר מת כשליט חלש, אבל הותיר ליורשיו את לונדון, ירושה חשובה מאוד.
כפי שכבר נכתב בחלק הקודם, ממשיכו של וולפהיר היה אחיו את'לרד, והוא דווקא הצליח לנצח את אגפרית' בקרב נהר הטרנט ב-679. לינדזי חזרה לחיק מרסיה, אבל השפעתה של מרסיה בדרום לא שבה לעוצמתה בימיו של וולפהיר. ב-704 ויתר את'לרד על כתרו לטובת חיי נזירות. בנים אחרים ממשפחתו של פנדה שלטו בשנים הבאות ללא הישגים משמעותיים, במיוחד לאור התחזקותה של ווסקס, ולאחר אחרון צאצאיו הישירים של פנדה עלה לשלטון בשנת 716 את'לבאלד Æthelbald, נכדו של אחי פנדה. לאחר מותו של מלך קנט ב-725 ופרישתו של אינה מלך ווסקס ב-726, את'לבאלד היה הדמות המרכזית בפוליטיקה של אנגליה, והוא ניצל את כוחו. במסמך משנת 736 מתואר את'לבאלד לא רק כמלך מרסיה, אלא כמלך דרום אנגליה כולה. את'לבאלד היה לוחמני, ושנות שלטונו אופיינו במלחמות ועימותים בכל החזיתות: גיחות לתוך ווסקס לצורך ביזה ונסיונות כיבוש, לחימה בוולשים, והצטרפות לפיקטים והסקוטים כנגד נורת'אמבריה. הוא לא היה חביב הכנסייה, בלשון המעטה, והעדיף לבחור בפינצטה את מה שהתאים לצרכיו בין הנצרות לאמונות הפגאניות. לבסוף, לאחר שלטון ארוך ומוצלח, נרצח את'לבאלד בשנתו ע"י שומרי ראשו בשנת 757, ואיננו יודעים מי עמד מאחורי ההתנקשות.
יורשו של את'לבאלד (ואולי גם האחראי למותו) היה ביורנרד Beornred, אשר שרד כשנה עגומה על כס המלוכה, במהלכה איבדה מרסיה את ההגמוניה שלה על הממלכות השכנות. מלכותו הגרועה הביאה לפרוץ מלחמת אזרחים, אשר בסופה נוצח ע"י צאצא נוסף של אחיו של פנדה, אופה Offa, ונאלץ לברוח מהממלכה. בשנותיו הראשונות בשלטון אופה ניצל את אי-היציבות במלוכה של קנט על מנת להשתלט על הממלכה הקטנה למשך 14 שנה, דרך תת-מלך בשם אגברט השני Ecgberht. אגברט לקח לעצמו יותר ויותר סמכויות מקומיות עד אשר אופה היה חייב להעמיד אותו במקומו, והדברים הגיעו לידי קרב של ממש ב-776. לא ברור מי ניצח בקרב, אך בשנים הבאות נראה שמרסיה מאבדת את אחיזתה בקנט, ואגברט מטביע מטבעות משלו וחותם על צווים ללא כל אזכור של הבוס שלו. אגברט מת ב-779, ולמרות מלכותו של יורש בשם אאלמונד Ealhmund, החל ב-785 מופיעים צווים מלכותיים של קנט עליהם חתום אופה עצמו, משמע מרסיה סיפחה את קנט ושלטה באזור ישירות. לאחר מותו של אופה ב-796 נעשה נסיון נוסף (ומוצלח חלקית) של מנהיג מקומי לחדש את עצמאות הממלכה, אך הלכה למעשה קנט חדלה להתקיים כיישות פוליטית עצמאית.
תחת שלטונו של אופה החל תהליך של עשרות שנים, בו תתי-המלכים המקומיים בתוך ממלכת מרסיה שוכנעו לוותר על תואר המלוכה והפכו לאצילים, אשר נאמנותם למלך ומרחב סמכותם מוגבל. השבטים השונים, אשר שמרו על אוטונומיה כזו או אחרת, החלו להתכנס אט-אט תחת כנפי השלטון המרכזי של אופה, מהלך שחיזק את שלטונו. כוחו הרב נתן לו את האפשרות להשפיע בצורה מוחלטת על הנעשה באיסט-אנגליה וסאסקס, עד כדי הדחת מלך שהרים את ראשו קצת יותר מדי והוצאתו להורג. בצפון, למרות חוסר יציבות וחולשה של נורת'אמבריה, לא הצליח אופה באותה מידה. ב-ווסקס עלה לשלטון מלך בשם קונוולף Cynewulf ב-757, אותה שנה בה הדיח אופה את ביורנרד, ובתקופת שלטונו התנגשו ווסקס ומרסיה מספר פעמים, ללא מנצח מוחלט. לאחר הרצחו של קונוולף ב-786, כרת אופה ברית עם יורשו ביורתריק Beorhtric. מלך ווסקס הטרי נשא לאישה את ביתו של אופה ועזר לאופה לדכא מרידות בדרום אנגליה.
חצרו של אופה הלכה והתפתחה, תחת השפעת ממלכות אחרות באנגליה כמו גם חצרו של קרל הגדול מעבר לתעלה. אופה הטביע כ-2 מיליון מטבעות עם שמו ודמותו, והמטבעות הפכו יותר דקים ועגולים, כמו אלה של הפרנקים. חליפת מכתבים בין אופה וקרל הגדול מראה שאופה ראה עצמו כשווה ערך למלך הפרנקי, אבל קרל הגדול ראה במרסיה כממלכה קטנה ולא חשובה. בהשפעת המלכים האירופאים, פעל אופה נמרצות על מנת להבטיח שילדיו יירשו את כתרו, ולמעשה ביטל את מנהג בחירת המלך מבין מספר מועמדים במשפחת המלוכה. כחלק ממאמצים אלה, כנראה הסיר אופה מדרכו של בנו כל מתנגד אפשרי, והבן אכן עלה לשלטון לאחר מות אביו. עם זאת, שלטונו של הבן ארך 141 יום בלבד, לפני שחלה ומת.
בהעדר קרובי משפחה מדרגה נמוכה, הוכתר קרוב משפחה רחוק-יחסית בשם צ'נוולף Coenwulf, צאצא של אח נוסף של פנדה המיתולוגי. בשנות שלטונו של צ'נוולף התחזקה אחיזתה של מרסיה בקנט ו-אסקס, אבל לאחר לכתו של אופה, מרסיה החלה לאבד מעט מהשפעתה האזורית. צ'נוולף עסק יותר בבחישה בקלחת הפוליטית מאשר בניהול קמפיינים צבאיים. כך למשל אירח במרסיה את מתנגדיו של מלך נורת'אמבריה, וככל הנראה סייע לאחד מהם לתפוס שם את השלטון בתקופה של חוסר יציבות.
כאשר מת ביורתריק מלך ווסקס ב-802, חזר אל הממלכה אציל בשם אגברט, בנו של אאלמונד מקנט. הוא הוגלה אל היבשת לאחר התמודדות לא-מוצלחת על כתר ווסקס, וכעת הצליח לזכות במלוכה הנכספת, למורת רוחו של צ'נוולף. נסיון פלישה של שבט הוויסה ביום הכתרתו של אגברט (ככל הנראה בעידוד צ'נוולף) נהדף ע"י צבא בראשות גיסו של אגברט. בשנים הראשונות לשלטונו, בעוד צ'נוולף עסוק בדיכוי מרידות בקנט ואיסט-אנגליה או בהגנה על מרסיה מפני פלישות הוולשים, ביסס אגברט את שלטונו, והיחסים בין הממלכות נותרו מתוחים לאורך עשרים השנים הבאות. אגברט ניצל את הזמן על מנת להרחיב את ווסקס לכיוון הקצה הדרום-מערבי של בריטניה, וכבש את ממלכת דומנוניה הבריטונית.
ב-821 מת צ'נוולף, ומותו הכניס את מרסיה לסחרור. אחיו צ'לוולף Ceolwulf מלך אחריו במשך שנתיים בטרם הודח ע"י ביורנוולף Beornwulf ב-823. ב-825 ניסה ביורנוולף לתקוף את ווסקס, אך צבאו נחל מפלה ניצחת, וההיסטוריונים רואים במפלה זו את סיום תור הזהב של מרסיה. ב-826 פלש בנו של אגברט לקנט וגירש ממנה את מלך הבובה מטעם מרסיה. אבני הדומינו המשיכו ליפול, וממלכות אסקס וסאסקס העבירו את נאמנותן ממרסיה לווסקס, כאשר ביקשו מאגברט הגנה מפני כוחות מרסיה. ביורנוולף נהרג בקרב כאשר ניסה לדכא מרידה באיסט-אנגליה ב-826, ומחליפו נהרג ב-827 בנסיבות דומות. ב-829 פלש אגברט למרסיה, כבש אותה והגלה את מלכה. עם זאת, מרד מוצלח ב-830 השיב למרסיה את עצמאותה תחת המלך ויגלאף Wiglaf, ואפילו החזיר את אסקס לתחום השפעתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה