אדמונד Edmund, הראשון לשמו, היה נכדו של אלפרד הגדול, בנו של אדוארד ואחיו-למחצה של את'לסטן המנוח. הוא עלה לכס המלוכה ב-939 בגיל 18, לאחר שאת'לסטן מת ללא יורשים. מלכותו היתה קצרה – 6 שנים בלבד – אך הוא לא שקט על שמריו.
כזכור, לאחר ההפסד בקרב ברונאנבר ב-937 נסוג אולאף גות'פרית'סון הויקינג בחזרה לדבלין עם כוחותיו. כעת, מששמע על מותו של את'לסטן, החליט אולאף לנסות בשנית לנגוס מהתפוח האנגלי, והפליג עם כוח טרי אל נורת'אמבריה. עד סוף 939 שלט שוב בממלכת יורק, למורת רוחו של המלך האנגלי החדש. הוא ניצל את חודשיו הראשונים של אדמונד בתפקיד כדי לבסס את שלטונו בממלכת יורק ולנסות להתפשט דרומה, גם מתוך תאווה טריטוריאלית וגם כהתקפת מנע נגד הצבא האנגלי, שבמוקדם או מאוחר יתקוף.
האוכלוסיה הדנית המקומית לא קיבלה את אולאף בזרועות פתוחות, בין היתר בגלל מוצאו הנורווגי, אך אצילים דנים אחדים סייעו לו, והוא הלך מחיל אל חיל. בנסיון להנמיך את הלהבות ולהגיע לרגיעה, נפגשו אדמונד ואולאף בסוף 939 ב-לסטר והגיעו להסכם אשר חילק את בריטניה בין האנגלים והדנים. הסכם זה לא החזיק מעמד זמן רב, ובתוך שנים ספורות כבשו הויקינגים את חמשת המחוזות של צפון-מזרח מרסיה, אשר כבש אדוארד כ-20 שנים קודם לכן: דרבי, לסטר, לינקולן, נוטינגהם ו-סטאמפורד.
ב-941 מת אולאף בנסיבות לא ידועות תוך כדי נסיון להרחיב את ממלכת יורק צפונה לכיוון סקוטלנד, ותחתיו עלה לשלטון בן-דודו אולאף סיטריקסון. אדמונד, אשר ניצל את הזמן כדי לבסס את שלטונו ולבנות כח צבאי, פתח ב-942 במתקפה וכבש בחזרה את חמשת המחוזות. ב-943 התנצר המלך הויקינגי, ואדמונד שימש לו כסנדק. ב-944 השלים אדמונד את כיבוש נורת'אמבריה מחדש, ואולאף חזר אחר כבוד לדבלין על מנת למלוך שם. ב-945 כבש אדמונד את אזור סטראת'קלייד (בדרום סקוטלנד), ועד מהרה מסר אותו בחזרה למלקולם הראשון מלך הסקוטים, בתמורה להסכם סיוע צבאי הדדי.
אדמונד ייצב את גבולה הצפוני של אנגליה ויצר מערכת יחסים של שלום עם הסקוטים. הוא דחק את הויקינגים הנורווגים בחזרה אל אירלנד והשליט חוק וסדר בכל רחבי אנגליה. בימיו נבנו מנזרים רבים ברחבי הממלכה, עדות לרווחה ושלום.
ראיה למעמדו הבינלאומי החזק של אדמונד (ומעמדה של אנגליה) ניתן לראות בסיפור הבא. לואי ה-4, מלך צרפת, שהה בחצר המלכות של ווסקס עד 936, אז חזר למולדתו על מנת לעלות לכס המלוכה שם. ב-945 נתפס המלך ע"י דוכס צרפתי שהיה מסוכסך עימו, והוחזק כאסיר. אמו של המלך פנתה בקריאה נרגשת לקיסר האימפריה הרומית הקדושה וגם לאדמונד מלך אנגליה בבקשה לעזרה. אדמונד נענה לבקשה ושלח שליחים לאותו דוכס עם מסר מאיים. הדוכס, בתגובה, שחרר את המלך לחופשי.
ב-26 במאי 946 השתתף אדמונד בסעודה לכבוד יום אוגוסטין הקדוש. בזמן הסעודה המלך הבחין בגנב אשר הוגלה מהממלכה, והסתער עליו. הגנב, אשר נשא סכין חבויה, דקר את המלך האנגלי בן ה-24 והצליח לרצוח אותו, בטרם נשחט ע"י מגיניו של המלך. נסיבות הרצח לא ברורות לגמרי, וקיימת השערה כי היתה זו התנקשות פוליטית. בנו הבכור של אדמונד היה בן 5 בלבד במות אביו, ולכן האנגלים בחרו לעשות מה שעשו בימי סבא אלפרד, והמליכו תחת אדמונד את אחיו הצעיר בן ה-23, אדרד Eadred, באוגוסט 946.
מיודענו אולאף סיטריקסון הודח מכס המלוכה בדבלין, וחזר לאנגליה לנסות את מזלו פעם נוספת. הוא הצליח להשתלט על אזור יורק, ובתחילה אדרד העלים עין מהעניין בעודו מבסס את שלטונו באנגליה עצמה. אך המצב השתנה די מהר, ואדרד כבר לא היה מסוגל לשבת בחיבוק ידיים.
אריק "גרזן הדם" האראלדסון היה מלך נורווגיה בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-10. הוא היה הבן המועדף (מתוך כ-20 בנים) של אביו האראלד הראשון ("בהיר השיער"), ותפס את השלטון עם מות האב. אחד מאחיו הצליח להדיח אותו כעבור שנים מעטות, ואריק נאלץ לברוח ולחפש את מזלו מעבר לים, בבריטניה.
לאחר מספר שנים של פשיטות מוצלחות לאורך החוף המערבי של סקוטלנד, הוא הגיע ב-947 לנורת'אמבריה ושם התקבל בהתלהבות ע"י האוכלוסיה המקומית כמלך, בניגוד להסכמים עם המלכים האנגלים בדרום. אדרד הזועם עלה עם צבאו צפונה עד העיירה ריפון Ripon (בין לידס לניוקאסל בימינו), כאשר הוא פושט, שורף והורס בדרכו. הוא הבהיר לאנשי נורת'אמבריה שהוא מסוכן ולא כדאי להתעסק איתו, והם הבינו את המסר וגירשו את אריק.
ב-949 החל אולאף מלך יורק להרים את ראשו שוב, ובמקביל הותקף אזור ברניקיה (צפון נורת'אמבריה) ע"י מלקולם הסקוטי. איננו יודעים למה, אבל אדרד החליט להבליג על שני האירועים (או לפחות אין בידינו מידע על פעולות בהן נקט). ב-952 חזר אריק והדיח את אולאף סיטריקסון סופית מכס ממלכת יורק, וזה האחרון חזר לאירלנד לבלי שוב, ושם מת ב-981.
שלטונו המחודש של אריק שרד שנתיים בלבד, אז נבגד ע"י השליט האנגלי של ברניקיה ובנו של אולאף. אריק, אחרון מלכי יורק, נהרג בקרב שהיה כנראה מלכודת שנטמנה לו. יחד איתו מתו כמה מאציליו ושניים מאחיו. אריק היה המצביא הסקנדינבי האחרון שניסה לקרוא תיגר על מלכי אנגליה, ובמותו למעשה הושלמה מלאכת איחוד אנגליה תחת כתר אחד. אנגליה הוכיחה כי צבא קטן לא יכול לה, ויידרש צבא גדול כדי להכריע אותה.
אדרד מת ב-955 בגיל 32, לאחר שנים של מחלה כרונית בדרכי העיכול. בשנתיים האחרונות לשלטונו הוא כנראה האציל את מרבית סמכויותיו לאחרים מפאת מצבו הבריאותי. לאחר 9 שנות המתנה, בכורו של אדמונד הגיע לפרקו וקיבל לידו את השלטון.
פסלו של אריק "גרזן הדם" בנורווגיה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה