לאחר קרב את'נדון באביב 878, הגיע אלפרד הגדול להסכם רגיעה עם הדנים המנוצחים, כאשר הם מצידם מספקים בני-ערובה שיבטיחו את קיום ההסכם. הדנים התחייבו לעזוב את ווסקס וההסכם קבע את גבולות הממלכה הדנית.
שלושה שבועות לאחר ההסכם הגיע גות'ראם לאחוזתו המלכותית של אלפרד יחד עם 30 מלוחמיו הבכירים, והם הוטבלו לנצרות, כאשר אלפרד משמש סנדק לגות'ראם. הטבלת הויקינגים לנצרות היתה חשובה לאלפרד, הן מבחינה רוחנית והן על מנת לחזק את השלום באזור. היותו של אלפרד סנדק למנהיג הדני סימנה את עליונותו המוסרית והפוליטית.
ב-879 חזר גות'ראם עם כוחותיו לאיסט-אנגליה, נפטר ממלך-הבובה ותפס את השלטון לעצמו. הוא שלט באופן ישיר על כל אנגליה צפונה ומזרחה לדרך הרומית העתיקה מלונדון לצ'סטר, ודרומה לנהר האמבר. לאחר 15 שנים של מסעות צבאיים ברחבי אנגליה, הדנים התיישבו וחזרו לאורח חיים אזרחי.
למעט פשיטות בודדות של ויקינגים מהיבשת, הכיבוש הדני במזרח אנגליה שמר על השקט באזור, ומלחמת הקיום של ווסקס הגיעה לקיצה (לעת עתה). חלקה הראשון והמכריע של מלוכתו של אלפרד הסתיים. אלפרד החליט להימנע מהטעויות של אחיו אשר קדמו לו על כס השלטון, ומתוך ידיעה שהדנים יחזרו ביום מן הימים, החל להכין את ווסקס לאותו יום. 14 השנים הבאות הוקדשו לבנייתה המחודשת של הממלכה וארגונה מחדש למטרת הגנה. שיטותיו של אלפרד היו מודל לחיקוי עבור המלכים שיבואו אחריו.
אלפרד אהב מאוד לקרוא וללמוד, והאמין בכל מאודו שהפצת ידיעת קרוא וכתוב ייטיב עם ווסקס. הוא שאף ללמד את אציליו לתקשר עימו בעזרת מכתבים ולהיות מסוגלים לנהל את ענייניהם בעזרת ספרים. כמובן שקיים גם פן רוחני, ואלפרד ביקש למלא את הכנסיות והמנזרים בספרים מכל הסוגים, במיוחד לאור ההרס והחורבן שהשאירו אחריהם הויקינגים בבתי האלוהים.
אלפרד אסף אליו מלומדים מכל רחבי אנגליה וגם מהיבשת. הוא הקים בית ספר בחצר המלכותית, על מנת שילדי האצולה יוכלו ללמוד. הוא לימד את עצמו לטינית ותרגם כתבים מלטינית לאנגלית עתיקה, אותם דאג להפיץ ברחבי ווסקס. לדידו של אלפרד כל אדם בעמדת סמכות היה חייב להיות משכיל, לצרכים רוחניים וגשמיים כאחד. מלחמות הויקינגים נתפשו כעונש מאלוהים על ווסקס, ודרכו של אלפרד בחזרה לחסדו של האל עברה בהשכלה. בגלל חשיבותה של הלמידה, אלפרד איים לפטר כל אציל אשר יזלזל בלימודיו ולא יפגין חוכמה בהתנהלותו, ואלה לקחו את האיום ברצינות, במיוחד לאור מצב החירום.
בנוסף לידע, אלפרד דאג להשאיר אחריו ספר חוקים, אשר איגד את חוקי ווסקס מרסיה וקנט עד אותו זמן. הוא כנראה גם יזם את פרוייקט הכרוניקה האנגלו-סקסית, רישום היסטורי אשר ריכז לראשונה את הידע ההיסטורי על קורות בריטניה מאז המאה הראשונה לספירה, והמשיך עד אמצע המאה ה-12. הכרוניקה מהווה את אחד המקורות ההיסטוריים החשובים שיש בידינו על אותן תקופות, והעובדה שתשעה עותקים כמעט שלמים שרדו עד ימינו היא ראייה לחשיבותה העצומה לאורך מאות בשנים.
מבחינה צבאית, אלפרד הבין שכוחם של הויקינגים הוא בניידות שלהם, ובטקטיקה של פשיטה ונסיגה עוד בטרם הכח המגן מצליח להתאסף. שיטה אפקטיבית זו גם זרעה פחד בקרב האוכלוסיה, והחלישה את האנגלו-סקסים המגנים עליה.
אלפרד ביצע רפורמה בגיוס צבא המגן. צבא זה הורכב מעובדי אדמה אשר לא יכלו להתרחק הרבה מאדמתם, ובעונות מסוימות בשנה לא יכלו לעזוב אותה לזמן ממושך. אלפרד גייס חצי מהאיכרים בכל פעם, והיתר נשארו לעבד את השדות. לאחר זמן מסוים התחלפו החצאים, וכך התאפשר לצבא להוציא לפועל מהלכים מורכבים ולתכנן קדימה.
חידוש נוסף שהכניס אלפרד הם יישובים מבוצרים. האסטרטגיה של הדנים בבואם להכניע יישוב גדול היתה לצור על היישוב כדי להרעיב אותו עד כניעת תושביו, ואלפרד ניצל את הזמן הזה לטובתו. אלפרד בנה מוצבים מבוצרים ב-30 יישובים בנקודות מפתח, שנקראו ברג Burgh, וגייס מספר עצום של 27,000 חיילים לאייש את הביצורים. בכך הוא יצר מצב בו כל יישוב בדרום אנגליה היה רחוק רק כיום רכיבה מהמוצב הקרוב היותר, וכאשר הויקינגים הופיעו, האזרחים ברחו למקום מסתור וחיכו לצבא האנגלי שיבוא לעזרם. במקרה של פשיטה על אזור כפרי, תגובת המוצב האנגלי הקרוב ביותר היתה מהירה מאוד ביחס לתכנית הפעולה בה נקטו האנגלים עד אז.
בכל מוצב היתה חומת מגן, מטבעה ושוק. חלקם היו יישובים קיימים שחוזקו, לעיתים יישובים רומאים בעלי חומה (שעמדה על תילה גם מאות שנים לאחר נפילת האימפריה), ואחרים הוקמו מאפס במקומות נוחים. אוקספורד, לדוגמה, התחילה כמוצב חדש וחסר חשיבות בפני עצמו בימי אלפרד, אבל בשנת 1000 כבר היתה מרכז אזרחי חשוב, אליו הגיעו סחורות רבות. שיטת המוצבים תרמה בעקיפין לפיתוח התחבורה הבטוחה בדרכי ווסקס ועודדה את המסחר.
שינויים אלה עלו לאוצר הממלכה כסף רב, שהגיע ממיסים על האוכלוסיה. תחזוקת המוצבים נפלה על האוכלוסיה המקומית, אשר ודאי סבלה ממחסור בידיים עובדות לאור הגיוס המסיבי של כח אדם לטובת הצבא הסדיר. עם זאת, לאחר הטראומה הלאומית שעברה על ווסקס, ניתן להבין כיצד המחיר הכבד התקבל באהדה ובתמיכת העם והכנסיה.
ממטבעות שהטביע אלפרד אנו למדים שהוא שיתף פעולה עם צ'לוולף השני Ceolwulf, מלך-הבובה של הדנים במערב מרסיה. צ'לוולף לא היה לחלוטין תחת שליטתם של הדנים, וישנן עדויות שלחם בוולשים ב-878 ושוב ב-881. על המטבעות נקרא צ'לוולף מלך, אבל אלפרד נקרא "רקס אנגלורום" (מלך האנגלים), מה שאומר שאלפרד נתן את הטון ביחסים בין ווסקס ומרסיה, והנהיג את מה שנותר מממלכות האנגלים.
במהלך שנות ה-880 נעלם צ'לוולף, אחרון מלכי מרסיה. את מקומו תפס אדם בשם את'לרד, אשר היה "אדונה של מרסיה". את'לרד היה אציל כפוף לאלפרד, אשר משל בשטח הצפוני-מערבי של מרסיה (חלקה האחר של מרסיה היה נתון לשליטה ישירה של הדנים). אלפרד נתן לאת'לרד את בתו את'לפלייד Æthelflæd לאישה, והיא שלטה במרסיה לאחר מותו, מ-911.
כאמור, לאחר עזיבת צבא הכופרים את אנגליה ב-879, אלפרד חשש מחזרתם. ב-884 התממשו חששותיו כאשר כח ויקינגי מהיבשת פלש לאזור קנט, ותקף את הברג החצי-בנוי ברוצ'סטר. גם במצב זה הצליח הכח המקומי להחזיר לויקינגים מנה אחת אפיים, וחצי מהם נסו בחזרה מעבר לתעלה. החצי השני הבטיח להתנהג ויפה ואף מסר בני-ערובה על מנת להבטיח שיעמדו במילתם, מה שלא מנע מהם לתקוף שוב. לא ידוע לנו מה עלה בגורלם של בני-הערובה.
כח פולש זה נהנה מתמיכה של הדנים במזרח אנגליה, ואלפרד החליט שהגיעה השעה לתקוף אותם. צי ספינות של אלפרד נחת בחופו המזרחי של האי הבריטי, לחם בדנים ותפס 16 ספינות אויב. לאחר היתקלות נוספת עם צי דני בלב ים, חזר חלק מהכח בחזרה לווסקס. אמנם לא היתה זו הצלחה כבירה, אבל אלפרד העביר לדנים מסר חד וברור. יש הרואים בפעולה זו את ראשיתו של הצי האנגלי המפואר.
ב-886 שיפר אלפרד את ביצוריה של לונדון, אשר סבלה מפשיטות חוזרות ונשנות של הדנים לאורך עשרות השנים האחרונות, ונתן את השליטה בה לאת'לרד. לונדון, כזכור, היתה עיירה בשטח מרסיה, ומהלך זה מוכיח כי ווסקס שלטה כעת על כל דרום אנגליה.
מבחינת הממלכה הדנית במזרח אנגליה, אין לנו כל מקור היסטורי. ידוע לנו על מלך נוצרי בשם גות'פרית', אשר מלך באזור יורק ומת ב-895. גות'ראם מיודענו נותר נוצרי, ואף הטביע מטבעות עם שמו הנוצרי את'לסטן, אך לא ברור אם הכריח את נתיניו להתנצר. הוא מלך במשך 11 שנים ומת ב-890. כנראה שאחרי מותו לא הוטבעו מטבעות חדשים, ואנחנו אפילו לא יודעים את שמות המלכים שבאו אחריו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה