לא סביר היה שהנרי יזכה לרשת את אחת מעמדות הכח בה החזיקה משפחתו. אחרי הכל, הוא היה הצעיר בילדיו של ויליאם הכובש, והיו לו שלושה אחים גדולים. ככל הנראה הוא יועד להיות איש כמורה, וזכה לחינוך טוב מזה של אביו ואֶחיו. במקביל הוא קיבל גם חינוך צבאי ואביו הפך אותו לאביר מן המניין בהגיעו לגיל 18.
רצה הגורל, ואחיו הגדולים של הנרי הסתלקו מדרכו אחד אחד: הבן השני ריצ'רד נהרג בתאונת ציד כבר ב-1070; הבכור, רוברט דוכס נורמנדיה, יצא למסע הצלב הראשון ב-1096 והותיר את הדוכסות בידי הכתר האנגלי; והשלישי ויליאם רופוס, מלך אנגליה, נהרג גם הוא בתאונת ציד ב-1100 ללא יורש.
כזכור, הנרי היה זריז מספיק והיכה בברזל בעודו חם. בעוד ויליאם רופוס שוכב ביער עם חץ באחת מריאותיו ורוברט אינו בנמצא לרשת את הכתר האנגלי, הנרי מיהר ללונדון והומלך ע"י האצולה תוך 3 ימים. הוא אפילו לא הגיע לווינצ'סטר כדי להשתתף בלוויה של אחיו המלך.
הנרי פרסם הצהרה עם הכתרתו, בה הכריז על מדיניותו החדשה: התחייבות שלא לטמון את ידו המלכותית בצלחת הכנסייה ולא להשתלט על נכסיו של בישוף כשזה הולך לעולמו; ביטול הנוהג המחייב את יורשיו של ברון או רוזן לקנות את ירושתם מהכתר; הבטחת זכויותיהן של נשות ובנות האצילים; ביטול חלק מחובות האצילים לכתר; ביטול האפשרות של אציל לקנות את חירותו בכסף אם ביצע פשע כלשהו; מתן פטור ממס לאבירים בשירות הממלכה; וכינון שלום בכל שטחי אנגליה. ההכרזה הגבירה את תמיכת האצולה והכמורה במלך הטרי, ונחשבת למסמך שהביא בסופו של דבר להכרזת המגנה כרטה כמאה שנים מאוחר יותר.
הנרי הדיח בישופים לא-פופולרים שהיו מזוהים עם ויליאם רופוס ומינה את נאמניו לתפקידי מפתח בכנסייה ובחצר המלכות. הוא כתב לאנסלם, הארכיבישוף מקטנרברי ששהה בגלות, התנצל בפניו על יחסו של ויליאם רופוס והזמין אותו לחזור לאנגליה.
בנובמבר 1100 הנרי נשא לאישה בכנסיית וסטמינסטר את מתילדה, בתו של מלקולם ה-3 מלך סקוטלנד המנוח ואחותו של אדגר המלך הנוכחי. בכך הנרי הבטיח שפלישה של מי מאויביו לא תפתיע אותו מצפון, ובמקרה הצורך יבואו הסקוטים לעזרתו. בנוסף, אמה של מתילדה היתה ממשפחת המלוכה הוותיקה של ווסקס, וברית הנישואין חיזקה את הלגיטימציה של הנרי ויורשיו כמלכי אנגליה.
יש לציין שבניגוד לאחיו ויליאם רופוס, להנרי היה תיאבון מיני שלא ידע שובע, והוא הוליד לפחות תשעה בנים ו-13 בנות מנשים שונות במהלך השנים. הוא הכיר ותמך ברוב ילדיו הלא-חוקיים, והשיא אותם לילדיהם של בעלי בריתו. הדבר היה מקובל ואף מצופה מהמלך ומכל אציל בכיר באותה תקופה.
רוברט חזר לנורמנדיה בספטמבר 1100 לאחר מסע הצלב הראשון והמוצלח, בו לקח חלק משמעותי מאוד. יש לשער שרתח מזעם על חוצפתו של הנרי, שהרי ויליאם רופוס ורוברט הכריזו שיהיו זה יורש של זה, וכעת שוב חמק הכתר האנגלי – שהיה צריך להיות של רוברט מלכתחילה – לידיו של אחיו הצעיר. מצד שני הוא היה חייב לנוח ממסע הצלב ולגייס צבא חדש, דבר שלוקח זמן והרבה כסף.
לקראת קיץ 1101 הנרי הציב את כוחותיו ב-פוונסי Pevency שם ציפה לפלישה של רוברט, ואימן אותם בעצמו. הכח לא היה גדול, משום שאצילים רבים לא הופיעו על אף התחייבותם לתמוך בכתר. אנסלם פנה למטילי הספק שבין הברונים והזכיר להם את החשיבות הדתית בתמיכה במלך שהוכתר בשם האל, וחלקם השתכנעו ובאו.
רוברט נחת לבסוף באזור פורטסמות ביולי עם כוח צבאי של כמה מאות לוחמים, ואל הכח הקטן הצטרפו מספר לא מבוטל של אצילים שתמכו בטענתו של רוברט לכתר. במקום לקחת יוזמה ולהפתיע את כוחותיו של הנרי, רוברט השתהה ואיפשר לכוחות האנגלים להגיע עד אליו. הצבאות נפגשו באלטון Alton, אבל בטרם החלו מעשי איבה נפגשו הצדדים למו"מ. התוצאה היתה הסכם בין שני האחים, בו הכיר רוברט בזכותו של הנרי לכתר האנגלי, ומהצד השני הנרי ויתר על שאיפותיו לאדמות בנורמנדיה. כמו כן האחים מינו זה את זה ליורש, והנרי התחייב לשלם לרוברט £2,000 לשנה ולסייע לו מול אויביו הצרפתים. לאחר מספר חודשים בהם התארח רוברט באנגליה תחת חסותו של הנרי, הוא שב לנורמנדיה עם אנשיו.
הנרי נודע כאכזרי ובעל זכרון נוקב, והזדרז לסגור חשבון עם אותם אצילים שסירבו לבוא לעזרו. חלקם הודחו, חלקם מצאו את עצמם כלואים במצודת לונדון, וחלק קטן הוגלה לנורמנדיה. הכתר השתלט על נכסיהם של הבוגדים, וזו היתה מן הסתם הזדמנות לקדם את אנשי שלומו של המלך ולפצות את אותם אצילים שהוכיחו את נאמנותם אליו. במקביל הוא פעל לחזק בריתות בינו לבין אצילים בנורמנדיה, שראו ברוברט מנהיג חלש ולא אפקטיבי, והכין את הקרקע לשעת כושר בה יוכל לפעול נגד רוברט.
ב-1103 הנרי השיא שתיים מבנותיו הלא-חוקיות לאצילים שחלשו על שטחי מפתח בגבולות נורמנדיה, והבטיח אדמות באנגליה והטבות נוספות לאצילים אחרים בתמורה לנאמנותם. ב-1104 רוברט צירף לשורותיו את אחד האצילים שהנרי גירש מאנגליה, והנרי נחת בחופי נורמנדיה בראש כוח צבאי והאשים את רוברט בהפרת ההסכם ביניהם. הוא נפגש עם שורה של אצילים במטרה לגייס אותם לצידו, וחזר לאנגליה כעבור זמן קצר.
ב-1105 הנרי שלח לנורמנדיה את אחד מאציליו הנאמנים עם כמה אבירים במטרה לעשות שם בלאגן ולערער על סמכותו של רוברט. הדוכס לכד את האציל ואת אנשיו, והנרי ניצל את העניין כדי לפלוש לנורמנדיה עם כח גדול, על מנת להחזיר את השלום והסדר לאזור. מרבית האצילים הצרפתים בגבולות נורמנדיה תמכו בהנרי, ומלך צרפת פיליפ ה-1, שהיה אדונו הפאודלי של רוברט והיה אמור לבוא לעזרו, שוכנע להישאר נייטרלי בסכסוך. הנרי כבש את מערב נורמנדיה יחסית בקלות והתקדם מזרחה לעיר באיו Bayeux, שם הוחזק האציל "הסורר". העיר סירבה להיכנע, והנרי הטיל עליה מצור, ובסופו של דבר שרף אותה עד היסוד. העיר קאאן Caen חששה מגורל דומה ונכנעה בלי קרב. צבאו של הנרי התקדם הלאה וכבש עיר אחר עיר עד חג המולד, אז אילץ החורף את הכוחות לעצור.
שני הצדדים העבירו את החורף בהכנות לקראת חידוש הקרבות. באביב 1106 הנרי חזר ופלש לנורמנדיה והמשיך בקמפיין הצבאי נגד כוחותיו של רוברט. הצדדים נמנעו מעימות ישיר, ורוב האקשן הסתכם במצור על עיר זו או אחרת, ופעילות לוגיסטית מרובה.
לבסוף בחר רוברט לעצור את צבאו של הנרי ב-28 בספטמבר בקרב טאנשְבְּרֶה Tinchebray. הכוחות היו שקולים, עם כמה אלפי לוחמים בכל צד, אבל ברגע המכריע מספר אצילים נורמנים הגיעו וחיזקו את הנרי, ובכך היטו את הכף. בתום קרב עיקש שנמשך כשעה שכבו בשדה הקרב מאות לוחמים מתים משני הצדדים, והקרב הוכרע כשרוברט וסגניו נלכדו בחיים. רוברט נכנע וסימן לכוחותיו לחדול ולסגת. בכך בא לסופו הסכסוך הממושך בין האחים, שהחל כשני עשורים לפני כן עם מותו של אביהם ויליאם הכובש.
רוברט, שהיה מצביא אמיץ ורב תהילה אבל דוכס כושל למדי, נכלא באנגליה ליתר ימי חייו. בסופו של דבר הוא מת בפברואר 1134 בטירת קרדיף בגיל המופלג 82. בנו ויליאם קליטו, שנולד ב-1102, ניסה בהמשך חייו להשיב לעצמו את דוכסות נורמנדיה אבל לא צלח, ומת ב-1128. כך נסתם הגולל על קרבות הירושה בין בניו של ויליאם הכובש, והנרי איחד את אנגליה ונורמנדיה לממלכה אחת תחת שלטונו. הדבר הביא תקופה של שלום ושגשוג, שאפיינו את המשך שנותיו של הנרי על כס המלכות.
מפת הממלכה הנורמנית בימיו של הנרי ה-1
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה