פעולותיו של הנרי בשנותיו הראשונות על כס המלכות היו נחרצות ואפקטיביות. מצד אחד הוא הסיר את האיום על שלמות הממלכה כאשר ניצח את אחיו רוברט ואיחד את נורמנדיה ואנגליה תחת כתר אחד; מהצד השני הוא סילק אצילים סוררים, ודאג לשבץ את אנשי שלומו בכל עמדת מפתח. הדבר הביא לעשורים של שלום ושגשוג באנגליה עצמה, שנמשכו עד מותו.
חצר המלכות של הנרי, כמו של הקודמים לו, נעה תדירות ממקום למקום. משפחת המלוכה, הפמליה הצבאית והכנסייתית, המשרתים ונושאי הכלים, כל אלה היו מגיעים לטירה מלכותית (למשל טירת וינדזור) למספר שבועות או חודשים. בשבתו שם המלך היה שופט בין גורמים יריבים, מבקר אצל אצילי האזור והמנזרים המקומיים, ומקרין את סמכותו. הנרי הקים בתי משפט אשר תפקדו בשמו כאשר החצר שהתה במקום אחר, והדבר חיזק את שליטתו הישירה של הכתר על ענייני היומיום.
שני נושאים עיקריים העסיקו את המלך. הנושא הראשון והחשוב בהם היה המיסוי, שאיפשר את פעילות השלטון בכלל ואחזקת הכוחות הלוחמים בפרט. מערכת המיסוי, שפותחה בימיו של ויליאם הכובש ושוכללה בעזרת "ספר יום הדין", קפצה מדרגה או שתיים בימיו של הנרי, כאשר המתמטיקה הערבית החדשנית הפכה רווחת באירופה. אנגליה היתה בחוד החנית הבירוקרטי של ימי הביניים: כספים הופקדו ישירות לאוצר הממלכה בווינצ'סטר; רישומי החובות והזכויות נוהלו במרוכז, מה שאיפשר דיוק ותכנון לטווח ארוך; אוצר המדינה הנפיק קבלות למשלמים וגם שטרי חוב של המלך על סכומים שהופקדו. שטרי החוב הללו היו סחירים ועברו מיד ליד, וכך הצטרפו לכלכלת מטבעות המתכת גם שטרות נייר, כמעט כמו שאנחנו מכירים אותם היום.
הנושא השני היה הכנסייה. מוסד הכנסייה הקתולית היה הגוף החזק ביותר באירופה, ואנשיו החזיקו בכח רב (לעיתים אפילו יותר מזה של רוזנים ודוכסים) ונמצאו בעמדות מפתח אדמיניסטרטיביות בכל ממלכה אירופית. צבירת הכח הובילה להתנגשויות החל מאמצע המאה ה-11 בין הכנסייה לשליטים רבים בשאלה האם הסמכות למנות בישופים וראשי מנזר בולטים נתונה ביד הארכיבישופים, כפי שהורה האפיפיור, או המלכים.
מחלוקת הסמכות לא פסחה על אנגליה, והנרי התנצח על כך עם אנסלם, הארכיבישוף מקנטרברי, במקביל לשיתוף הפעולה הפורה של השניים. הוויכוחים החריפו ב-1105 וכעסו של הנרי הוביל אותו לשלוח את אנסלם לגלות שניה. הכתר השתלט על רווחיו של הארכיבישוף בהיעדרו, בניגוד למדיניותו המוצהרת של הנרי כשעלה לשלטון, ואנסלם איים להטיל על המלך חרם כנסייתי, צעד חריג וחמור. הצדדים נפגשו למו"מ, שבסופו הנרי ויתר על זכותו למנות בכירים בכנסייה, אבל דרש מהכנסייה מיסים והכרה בסמכותו החילונית. ההסכם, שנחתם בלונדון ב-1107, היה תקדים שהועתק למקומות רבים ברחבי היבשת שנים הבאות. אנסלם חזר לתפקידו, והשניים הוסיפו לעבוד יחד עד מותו של אנסלם ב-1109.
אנגליה אמנם נהנתה מתקופה של שקט ושגשוג, אבל הנרי בכל זאת העביר את שנותיו בלחימה כמעט בלתי פוסקת. ב-1108 המלך פתח בקמפיין צבאי לתוך דרום ויילס על מנת לנסות לצמצם את כוחם של הנסיכים הוולשים ולהגדיל את ההשפעה הנורמנית באזור. מספר יישובים נורמנים הוקמו לאורך החוף המערבי, אבל ב-1114 הופר השקט כאשר הוולשים תקפו את ההתנחלויות. הנרי קידם כוחות לכיוון ויילס, אבל אז נסיכי ויילס דרשו לשאת ולתת. הפשרה שהושגה הבטיחה אוטונומיה ועצמאות וולשית באזורי ההרים בתמורה לשבועת אמונים של הנסיכים לכתר האנגלי. רק באמצע המאה ה-13 הוחל החוק האנגלי על ויילס.
בגבול הצפוני שכנו הסקוטים, שהיו בעלי ברית של הנרי. אשתו מטילדה היתה כזכור בת למשפחת המלוכה הסקוטית, והנרי שידך לאחיה, המלך אלכסנדר ה-1, את אחת מבנותיו הלא-חוקיות על מנת לחזק את הקשר בין המשפחות והממלכות. לאחר מותו של אלכסנדר נוצר מאבק ירושה ארוך וסבוך בין אחיו דיוויד לבין אחד מבניו הלא-חוקיים, והנרי תמך בדיוויד ועזר לו להגיע לכס השלטון. היחסים בין אנגליה וסקוטלנד, שידעו עליות ומורדות במאות השנים הארוכות, היו בשיא של שיתוף פעולה והרמוניה בימיו של הנרי.
המצב בנורמנדיה היה שונה בתכלית. ב-1108 עלה לשלטון בצרפת לואי ה-6, ודרש מהנרי להצהיר נאמנות לאדונו הפאודלי החדש ולהעלות מס לפריז, בנוסף לשתי טירות על גבול נורמנדיה. הנרי סירב, והדברים כמעט הגיעו לכדי מעשי איבה, אבל שני הצדדים החליטו להימנע מכך. הנרי שידך את בתו החוקית מטילדה לבנו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה היינריך ה-4, על מנת ליצור טבעת חנק סביב הצרפתים. מהלך זה יצר מאזן אימה, ששמר על השקט מצד הכתר הצרפתי.
נורמנדיה היתה נתונה תחת איומים נוספים. ב-1115 פרץ מרד של מספר אצילים בנורמנדיה, אשר תמכו בזכותו של רוברט קליטו, בנו של רוברט קורטהוז ואחיינו של הנרי, לדוכסות נורמנדיה. המורדים נתמכו ע"י מלך צרפת, דוכס פלאנדריה ודוכס אנז'וּ פולק Fulk, ששלט גם במחוז מיין. הנרי שלח כוחות מעבר לתעלה ב-1117 ושוב ב-1118, אך לא הצליח להכריע את המורדים. עם זאת ב-1119 הצליח הנרי לשכנע את פולק להחליף צדדים ע"י סכום כסף מכובד ושידוך בנו ויורשו של הנרי ויליאם אדלין לבתו של פולק, שגם שמה היה מטילדה. פולק עלה לרגל לירושלים והפקיד את מחוז מיין בידיו של הנרי, אשר היה חופשי כעת להתמקד באויביו האחרים.
באותו קיץ הנרי התקדם לתוך מחוז וקסאן הסמוך עם כמה מאות אבירים, ושם נפגש עם אביריו של לואי מלך צרפת. הצדדים לחמו בקרב ברמול Brémule ב-20 באוגוסט 1119, וטקטיקות הקרב של הנרי הצליחו להפיל בפח את הפרשים הצרפתים. רוברט קליטו והמלך לואי ברחו משדה הקרב, והנרי חזר לרואן כמנצח. המרד התפוגג עד מהרה אחרי הקרב, והשלום שב לאזור. ביוני 1120 נחתם הסכם שלום, בו ויליאם אדלין בן ה-17 הפך לדוכס נורמנדיה והכיר בלואי כאדונו הפאודלי.
האידיליה לא נמשכה זמן רב. ב-25 בנובמבר 1120 הפליג ויליאם אדלין עם פמלייתו אל אנגליה בכלי שייט שנודע בשם "הספינה הלבנה". צוות הספינה והנוסעים שתו לשוכרה, והספינה פגעה בשרטון וטבעה. באסון נהרגו מאות, ביניהם גם ויליאם אדלין, שהיה בנו החוקי היחיד של הנרי. כששמע הנרי את הבשורה המרה הוא התמוטט מרוב צער.
אסון הספינה הלבנה הותיר את הנרי אלמן ללא יורש לגיטימי. בתו מטילדה נישאה לקיסר היינריך ה-5 הגרמני ב-1114 ויכלה לרשת את הכתר האנגלי בתאוריה, אבל הנרי חשש שהאצולה והעם לא יקבלו עליהם מלכה. במטרה להעמיד יורש נוסף הנרי בן ה-54, שהתאלמן מאשתו מטילדה ב-1118, נשא לאישה את אדליזה מלובאן Adeliza of Louvain בת ה-21 בכנסיית וסטמינסטר ב-24 בינואר 1121. ככל הנראה הוא בחר בה גם משום שהיתה טובת מראה וגם בגלל מוצאה האצילי המכובד, והיא ליוותה אותו במסעותיו התכופים ברחבי אנגליה ונורמנדיה.
שיתוף הפעולה בין הנרי ופולק, שבסיסו היה השידוך של ויליאם אדלין למטילדה בת פולק, התפרק באותה שנה. מטילדה חזרה לבית אביה באנז'ו, אבל הנרי סירב להחזיר איתה את הנדוניה – שורה של נכסים וביצורים במיין. פולק חיתן את בתו עם רוברט קליטו ונתן להם במתנה את מיין, מה שהביא לעימות גלוי בינו ונאמניו לבין הנרי. בשנים 1123-1124 הנרי שהה בנורמנדיה ונלחם באצילים מורדים ותוקפים אחרים על גבולות הדוכסות, עד שהצליח לנצח אותם.
מאוחר יותר, במרץ 1127, ויליאם קליטו ירש את דוכסות פלאנדריה לאחר רצח הדוכס הקודם, וכבר באותו קיץ פצח במתקפה חדשה על נורמנדיה, בעידודו של לואי מלך צרפת. המתקפה לא היתה מוצלחת, ונמשכה אל תוך 1128. באחד הקרבות נפצע ויליאם קליטו בזרועו, הפצע הזדהם, והוא מת ב-28 ביולי 1128. בכך נסתם הגולל על הטוענים לדוכסות נורמנדיה, אבל הדבר לא הקל על בעיית הירושה באנגליה.
נישואיו השניים של הנרי לא הביאו ילדים יורשים, למרות פריונו המכובד של המלך מחוץ למוסד הנישואין והעובדה שאדליזה הולידה ילדים לאחר מותו של הנרי. מטילדה בת הנרי התאלמנה מהיינריך ה-5 ב-1125 וחזרה לאנגליה, והנרי הכריז עליה בתור היורשת שלו בכינוס האצולה של חג המולד 1126. האצילים נשבעו להכיר בה כמלכה בבוא היום, אבל היו לכך התנגדויות רבות בתוך חצר המלכות ומחוץ לה.
ב-1128 הנרי השיא את מטילדה בת ה-25 לבנו של פולק, ז'וּפרוּאָה (ג'פרי) בן ה-15, שכינויו היה "פְלאנְטֶזָ'אנֶה", ובכך שיקם את היחסים בין המשפחות. מטילדה, שכבר היתה קיסרית והיתה מבוגרת מבעלה בעשור, לא היתה מרוצה מהנישואין בלשון המעטה. היא עזבה את בעלה זמן קצר אחרי החתונה וחזרה לבית אביה בנורמנדיה. ב-1129 הוריש פולק לבנו את דוכסות אנז'ו ויצא בחזרה לארץ הקודש, שם הפך למלך ירושלים ב-1131, וערכו של הצעיר עלה משמעותית. מטילדה וז'ופרואה התפייסו ב-1131, וב-1133 נולד בנם הבכור שנקרא על שם סבו הנרי, לימים הנרי ה-2 מלך אנגליה. בהמשך נולדו עוד שני בנים, והנרי רווה נחת מלידת נכדיו, אך לא האריך ימים כדי לראות אותם גדלים.
איור של "הספינה הלבנה", שטביעתה שינתה את מהלך ההיסטוריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה