בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-12, אחרי עשור וחצי של מלחמת אזרחים והתפרקות השלטון המרכזי באנגליה, המאבק כבר לא היה בין סטיבן לבין מתילדה הקיסרית. סטיבן היה קרוב לגיל 60 והקיסרית לגיל 50, וכל צד טיפח את הדור הבא כדי לרשת את הכתר האנגלי.
אשתו של סטיבן, מתילדה רוזנת בולון, נפטרה במאי 1152, ובנם יוסטס, שהיה כבן 20, ירש את תואר הרוזן. הוא שהה רבות בצרפת וחבר לאויביהם של האנז'וונים בנסיונות לדחוק לאחור את הכח העולה. אביו הועיד לו את מלכות אנגליה, וניסה כזכור להכריח את האצולה והכמורה להישבע לו אמונים כיורש העצר, אבל ללא הצלחה.
בקיץ 1153 סטיבן חידש את מאמציו לכבוש את טירת וולינגפורד Wallingford, מעוז אנז'ווני חשוב. הטירה כמעט ונפלה בידי צבא המלך, כאשר כוחותיו של אנרי הגיעו דרומה בחודש יולי על מנת לתגבר את הנצורים, ובמקביל הגיע לאזור גם כח בראשות סטיבן עצמו. הברונים בשני הצדדים, כאמור, שבעו מסבבי הלחימה, ואנשי הכנסייה הושיבו את המנהיגים ותיווכו ביניהם עד שהושג הסכם.
בפעם הראשונה שוחחו שני המנהיגים בארבע עיניים על סיום המלחמה. סטיבן, ביודעו שהכנסייה ורבים מאציליו אינם תומכים בו, הסכים להכריז על אנרי כיורשו על מנת לכונן שלום. ייתכן שסטיבן לא באמת התכוון לוותר על זכות ילדיו לרשת את הכתר, וביקש רק לקנות לעצמו זמן רגיעה כדי לחזק את עמדתו.
באופן מובן יוסטס זעם על תנאי ההסכם שהושג, ונטש את מחנה אביו כדי לגייס עוד כספים ואנשים למתקפה מחודשת, אבל כעבור מספר שבועות הוא חלה ומת באוקספורד, וכך הוסר מכשול משמעותי ליישום ההסכם, שנחתם רשמית בווינצ'סטר בנובמבר.
בחודשים שלאחר חתימת ההסכם, סטיבן נכנס לקדחת של פעילות, התחזקות צבאית והצרת צעדיהם של אציליו החזקים. במהלך 1154 סטיבן חרש את אנגליה מקצה לקצה, בנסיון לשקם את מעמד המלוכה בקרב האצולה והכמורה. הוא הוציא צווים מלכותיים גם למחוזות שעד כה היו תחת שליטת אנרי. המסעות הרבים כנראה גבו מחיר בריאותי מהמלך בגילו המתקדם, ובאוקטובר הוא חלה באיזושהי מחלת בטן ונפטר.
ההיסטוריה לא נטתה חסד לסטיבן, ורבים רואים בתקופת שלטונו כאחת התקופות הבעייתיות בהיסטוריה של אנגליה. אי אפשר כמובן להאשים אותו בלעדית בצרות שהביאה תקופת האנרכיה, שהרי שורש הבעיה היה חוסר-נכונותם של האצילים לקבל עליהם את מתילדה הקיסרית כמלכה לאחר מותו של הנרי ה-1. למרות זאת, גם הוא מצידו עשה מספר טעויות אסטרטגיות חמורות במהלך אותן שנים. יחד עם סטיבן הסתיימו תשעה עשורים של המלכים הנורמנים, ועם המלך הבא מתחילה תקופה ארוכה בת מעל 300 שנה של שושלת פלנטאז'נה Plantagenet, צאצאיו של ז'ופרואה פלנטאז'נה דוכס אנז'ו.
בתחילת דצמבר 1154 הגיע אנרי ללונדון עם אשתו אלינור, דוכסית אקיטניה. תוך מספר ימים הוא זכה לשבועות נאמנות של מספר רב של אצילים. ב-19 בדצמבר הזוג המלכותי החדש הוכתר ברוב טקס בכנסיית וסטמינסטר, והמלך החדש נודע כהנרי ה-2. היו קולות שקראו לוויליאם, בנו הצעיר של סטיבן, להילחם על זכותו לרשת את הכתר, אבל לאחר שני עשורים של מלחמת אזרחים ואנרכיה, הקונצנזוס היה לקבל את הנרי כמלך ולתת לאנגליה הזדמנות ללקק את פצעיה.
הנרי הביא איתו נדוניה מרשימה בהיותו דוכס של שלושה מחוזות חזקים – נורמנדיה אנז'ו ואקיטניה – והאימפריה האנז'וונית המאוחדת היתה בן-לילה לכוח משמעותי במערב אירופה של אמצע המאה ה-12. תחת שלטונו של הנרי האימפריה עתידה לגדול ולהתחזק עוד יותר.
הנרי היה צעיר ואנרגטי, נעים הליכות אבל בעל פתיל קצר. הוא העדיף לקיים את פגישותיו בעמידה, ובילה כמעט כל זמן פנוי בצייד ואילוף נצים. הוא היה משכיל מאוד וידע מספר שפות (אם כי דיבר רק צרפתית ולטינית), ומצד שני היה בעל חוש הומור שגרם לו להעסיק ליצן חצר שהתמחה בנפיחות ולשלם לו ביד נדיבה. הוא שמר אמונים לנאמניו, אבל טינתו למי שהפר את אמונו היתה קשה ולא מתפשרת.
הנרי הציג את עצמו כממשיכו של סבו, הנרי ה-1. סטיבן אמנם ניסה לנהל את ענייני המדינה בשיטת קודמו בתפקיד, אבל שנות האנרכיה לא איפשרו לו לייצב את מערכות השלטון. כעת, כאשר השלום חזר לאנגליה, הנרי ה-2 יכול היה להשקיע זמן וכסף בהמרת תשתיות צבאיות לאזרחיות ובניית תשתיות חדשות ומרשימות.
המלך החדש הפעיל לחץ דיפלומטי על מלקולם ה-4 מלך סקוטלנד בן ה-16, וזה התרצה מסיבותיו הפנימיות והסכים לפנות את השטחים שכבשו הסקוטים בצפון אנגליה בשנות האנרכיה. הנרי דאג להקמת ביצורים חדשים לרוחבו של הצפון ולחיזוק הממשל האנגלי באותם שטחים. בוויילס, לעומת זאת, הדיפלומטיה לא הניבה פרי, והנרי נאלץ לצאת לקמפיינים צבאיים בצפון ובדרום ויילס ב-1157 ו-1158. נסיכי ויילס הסכימו לקבל עליהם את שלטון האנגלים ולחזור לגבולות שהוסכמו לפני האנרכיה.
הצלחותיו של הנרי בשיקום מעמד המלוכה, בביסוס ההגמוניה שלו על שטחי האימפריה האנז'וונית הנרחבת ובשמירה על השלום והיציבות נבעו בין היתר משילוב של האנרגטיות בה פעל והפרגמטיות בה נקט. המלך הצעיר הקיף את עצמו ביועצים עתירי ניסיון, במיוחד בתחומים בהם הוא עצמו היה חסר. אמו של הנרי, מתילדה הקיסרית, שטיפחה יחסים מצוינים עם הכמורה והאצולה לאורך השנים, שימשה כיועצת הראשית לבנה, ולצידה היו מספר יועצים נוספים אשר השיאו למלך עצות טובות.
בשנותיו הראשונות על כס המלכות הנרי הרחיב את משפחתו. לו ולאלינור נולדו שמונה ילדים, ובאופן מפתיע שבעה מהם שרדו לגיל בגרות. כשהגיעו לפרקם הנרי השיא בהצלחה את בניו ובנותיו כדי לחזק קשרים פוליטיים ודיפלומטיים.
בתחילת 1155 המליץ תאובלד מ-בֶּק, הארכיבישוף מקנטרברי, על בן טיפוחיו תומס בקט למשרת הלורד צ'נסלור (מעין ראש ממשלה), והמלך קיבל את ההמלצה. בשנים הבאות בקט הפך לרוח החיה של מנגנון השלטון והצליח להגדיל את רווחי הכתר ברחבי אנגליה וצרפת. המלך ויד-ימינו היו מתואמים בכל בחינה, והדבר זירז את תנופת השיקום והפיתוח ללא חיכוכים מיותרים. מעבר לכך בקט סייע בהעברת רפורמות שלטוניות, שמטרתן היתה לרכז יותר סמכויות שלטון ושיפוט בידי הכתר על חשבון הממשל המקומי.
לפני מותו של ז'ופרואה דוכס אנז'ו ב-1151 הוא השביע את בכורו הנרי שבניו האחרים יקבלו חלק מהנחלה המשפחתית, אבל הנרי לא התכוון לקיים את שבועתו. בסוף 1155 פתחו אחיו הצעירים של הנרי במרד בצד הצרפתי של התעלה. מטרתם היתה לקבל לידיהם את המגיע להם, עכשיו שהנרי השיג לעצמו את מלכות אנגליה. הנרי הגיע לצרפת בפברואר 1156 לוועידה משפחתית, אבל הוועידה לא הגיעה לפשרה מקובלת. עם זאת, תוך מספר חודשים המרד הסתיים ללא שפיכות דמים, כאשר הנרי מינה את אחיו ז'ופרואה לרוזן נאנט Nantes ואת ויליאם הצעיר בתור ויקונט בנורמנדיה. שני האחים נפטרו בטרם עת בשנות מלכותו של הנרי, ואדמותיהם חזרו בירושה לידיו.
בטרם עלה לכס המלכות, הנרי היה מסוכסך אישית עם לואי ה-7 מלך צרפת, שהיה בעלה הראשון של אלינור. הצדדים ניהלו סוג של מלחמת פרוקסי, כאשר נאמניו של זה מתגרים ולוחמים בנאמניו של זה. לאחר שהוכתר ב-1154 הנרי ביקש לצמצם את מגוון הסחות הדעת בשנותיו הראשונות על כס המלכות, ולכן נשא ונתן עם לואי והגיע איתו להסכם שלום. ע"פ ההסכם הנרי קנה בכסף שטחים צרפתים, והשקט נשמר. ב-1158 השניים אף הסכימו להשיא את הנרי הצעיר, בנו הבכור של המלך האנגלי, לבתו של לואי, מרגרט. לפרק זמן מסוים נראה כאילו שלום אמיתי בצרפת הוא אפשרי.
איור מהמאה ה-14 של הנרי ה-2 ואשתו אלינור מאקיטניה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה